6.2.2016
עם לַיִל, בתום הטקסים והמפגשים המרגשים, מתי G. ואנוכי עמוסי חוויות, נוחתים, בחדרנו המרווח והנקי במלון "הבית הלבן" במרכז העיר ביטולה. ככל שאנחנו מדברים עם אנשים נוספים מחלחלת לתוכנו חשיבותו ומורכבותו של הפרויקט העומד בפנינו. מציאת השילוב הנכון בין שתי תנועות זמן אשר לכאורה נראות מנוגדות; הפנית המבט לאחור לעָבָר – מתן הכרה וכבוד לקהילה היהודית שחיה במקום ונספתה כולה במלחמת העולם השנייה, וכבוד למתים הקבורים בגבעת בית העלמין. והתנועה בכיוון ההפוך – לעתיד – הקמת פארק זיכרון מפכה חיים לתושבי ביטולה ותיירים, תכנון נכון שיעניק תנופה להתפתחות עירונית מתחדשת של העיר ביטולה / מונאסטיר.
אני מתבוננת במתי G. מקשיבה לגלגלי מחשבותיו דוהרים. "יש לך רעיון מה אתה הולך לעשות?" האמן מתרעם, "מה את חושבת שזה כפתור שלוחצים והוֹפ – יוצא משהו חדש? אני צריך לחשוב…"
אבל למחרת בבוקר אני מוצאת אותו בכסא, מחברת בידו, ורישום משורטט על הנייר. באמתחתו עשרות שנות ניסיון, הבנה עמוקה של הנדרש ותרגומו לאלמנטים פיסוליים.
מתי ג. לכד את הקונספט. הרעיון לכד אותו.
הקולנוענית חדוה גולדשמידט הנציחה את הרגע במצלמתה, כך שיש לי הוכחות. (תמונה למעלה).
אני מציצה ברישום וקולטת מיד כמה הוא נכון. פשוט נכון. עומדת משתאה מול הניקיון והצלילות של הרעיונות הנולדים במוחו של האיש שאיתי. חומדת לעצמי את הבהירות הזו, שכן רעיונותי שלי מגיחים לעולם כאוטיים וסבוכים ועלי לעמול כדי לזככם ולהבהירם, ראשית לעצמי, ואח"כ לאחרים, ואפילו כך – לא תמיד עולים הדברים יפה.
מתי G. אחוז תשוקה אובססיבית ליצירותיו, אך הן נולדות במין שקט של מיומנות וביטחון,
תשוקה רגועה של מי שיודע שהוא בדרך הנכונה. הרעיון הגולמי יעבור עוד שינויים וליטושים,
אך מהותו כבר ברורה.
ההחלטה הראשונה שאני מזהה ברישום הראשוני היא להכיל במבטו את כל הפארק,
להתוות קווים לפיתוח הפארק כולו. הוא משרטט צירים שיחתכו את הפארק ויכתיבו מסלולי הליכה למבקרים.
בהמשך מחליט מתי G. לקדם את פני הבאים בשערי הפארק בלוחות אבן ירושלמית אשר יחרטו בירושלים ויוצבו בכניסה. על הלוחות יהיה חרוט סיפורה של הקהילה היהודית בביטולה וסיפור שיקומו של בית הקברות והפיכתו לפארק זיכרון. הטקסט יחרט בארבע שפות – מקדונית, עברית, אנגלית ולדינו, השפה העתיקה אותה דיברה חברי הקהילה היהודית.
מתי ג. מחליט ליצור מספר אלמנטים פיסוליים אשר יוצבו לאורך ציר אלכסוני העולה מחלקת הקברים אשר נחשפו בתחתית בית הקברות אל נקודה המרוחקת בפסגת הגבעה, בצידו השני.
האלמנטים הפיסוליים ישתלבו במראה ההיסטורי ולא יפצעו את נוף הגבעה, יחד עם זאת תהיה להם נִראוּת בולטת.
תמונה
1. גַל-עֵד.
גל-עד ענק יציין את זכרה של הקהילה היהודית וזכרם של הנספים בשואה.
מצבת הענק תוקם בחלקו התחתון של הציר, באזור סלעי, שלא על גבי מצבות.
הגל-עד יהיה עשוי מגוש אבן צפחה, אבן מקדונית מקומית.
בחלקו העליון תחצב המילה "יזכור" בעברית.
אותיות ה"יזכור" יחצבו בהטיה, כך שהמבקר במקום יוכל לקרוא את המילה כאשר יעמוד לפני הגל-עד.
מתחת למילה "יזכור" יחצב התאריך הגורלי March. 11. 1943.
התאריך יחצב "דוּרך", לעומק האבן, כך שניתן יהיה לראות דרך האותיות החצובות (see through).
במהלך היום, כאשר השמש תאיר את הגל-עד,
התאריך יוקרן ככתובת אור על גבי המצבות מאחור בתוך הצללית של הגל-עד.
הגל-עד יוצב על גבי מבנה מתכת בצורת H, המזכיר מסילת רכבת….
אבן הגל-עד מחוזקת למבנה על ידי 12 פינים עשויים ממתכת.
2. פסל שעון שמש.
הבחירה לבנות פסל שעון שמש משקפת את נושא הזמן
המקבל אופי מיוחד באתר בית הקברות שהופך לפארק זיכרון.
עבור המתים והנספים הזמן עמד מלכת, אבל עבור החיים – הזמן נמשך.
פסל שעון השמש יצביע על שעת השמש המדויקת.
לפסל אין מחוגים, קרן שמש (ולא המחוג) נעה על פני המשטח.
שעת השמש אינה זהה לזמן השעון שלנו, בני האדם. אנחנו חולפים ועוברים בעולם, ואילו שעת השמש היא שעה קוסמית, נצחית.
פסל שעון השמש יבנה בחישובים מדעיים מדויקים בשיתוף האסטרונום אילן מנוליס, מנהל מצפה הכוכבים ב"מכון וייצמן למדע", ברחובות, בישראל.
פסל שעון השמש יוצב במרכז הפארק, הבחירה במיקום נעשתה כיוון שבאזור זה יש רובד סלע ומעולם לא נחפרו שם קברים.
לפסל צורת עיגול נקייה, בנויה משילדת מתכת צבועה בצבע צהוב.
הצבע הצהוב נבחר כיוון שהוא בולט על פני השטח הירוק.
יחד עם זה העובדה שהפסל בנוי כשלד מקנה לו עדינות בהשתלבות באזור.
בנוסף לכך יצוינו ארבעה ימים מיוחדים במהלך השנה – היום הארוך, היום הקצר ושני ימי השוויון.
על גבי טבלת אבן שתוצב ליד הפסל יחרט במקדונית ובאנגלית הסבר לאופן קריאת השעה בפסל שעון השמש.
3. פסל "נקודת מבט".
פסל שיוקם בקצה העליון של הציר האלכסוני, סמוך לפיסגה.
הבחירה להציב את הפסל "נקודת מבט" סמוך לראש הגבעה נובעת מהרצון לאפשר מבט על העיר ביטולה, ואף יותר מכך – לכוון את המבט למספר מוקדים בעיר. מבט זה מחבר לעיר את בית העלמין שהופך לפארק זיכרון והופך אותו לחלק אורגני מהעיר.
מפסגת הגבעה נשקף מראה מרהיב ומעורר השראה.
פסל "נקודת מבט" עשוי עיגול מתכת גדול צבוע אדום, בולט על רקע הירוק ועל רקע החומה. אל העיגול הגדול יחוברו צינורות בקוטר קטן הרבה יותר. הצינורות, בגדלים שונים, יהיו מכוונים לנקודות נתונות מראש לצפייה בעיר.
4. מיצג תאורה "אור לעתיד".
בפסגת ההר, בקצהו של הציר המוביל מהכניסה בתחתית הגבעה לפסגה,
מעל לפסל "נקודת מבט" יוצב מיצג של שבעה גופי תאורה לֶדִית
אשר יאירו את החומה העליונה של הפארק בצמוד אליה יוקמו. בגופי התאורה ניתן להתקין אור צהוב ואור אדום, לסירוגין, צבעי דגל מקדוניה. כמו כן ניתן יהיה לשנות את צבעי התאורה באמצעות מערכת ממוחשבת פשוטה, ובימים מיוחדים להאיר בצבעים שונים.
חברנו הטוב, האדריכל אורי שטרית, טוען כי ככל שחולף זמן מהתרחשות אירוע אותו רוצים להנציח בזיכרון– היצירה נהיית יותר אמורפית, מופשטת. בעבודות הראשונות שנעשו להנצחת השואה השתמשו בחפצים שייצגו את הנספים הנעדרים – נעליים, מזוודות, בגדים, ערמות שיני זהב עקורות… בימינו, 71 שנים מתום מלחמת העולם השנייה, הזיכרון לובש צורה מופשטת של הרעיון.
עָלִיָה בציר האלמנטים הפיסוליים משקפת תהליך של התקדמות בזמן ובסיפור. מהגַל-עֵד הניצב בין המצבות ומביט לעָבָר, אל שעון השמש המזכיר לנו כי אנחנו זמניים (ולכן מוטב שנעשה טוב בחיינו) אך הזמן והשמש הם נצחיים, עבור דרך "נקודת מבט", המשקיפה על ההווה ועל העתיד הקרוב שאנשי ביטולה מעצבים עבורם ועבור דורות העתיד. ציר האלמנטים מסתיים במיצג האור בפסגת הגבעה "אור לעתיד".
מתי ג. משרטט את האלמנטים על גבי נייר מילימטרי בעיפרון, נעזר בסרגל חישוב, במחוגה ובמחק. זה כל מה שצריך ליוצר יצירת מופת. עכשיו צריך לתרגם את עבודת היד לשפה דיגיטלית של ימינו. ובדרכים המוצלחות בהן (לפעמים) מסייע הקוסמוס לאנשים חרוצים ונחושים נוחת מלונדון הקרה בנו של מתי ג. – David Ben Grunberg. דוד, שהוא ארכיטקט מבריק ואשף עבודת מחשב, מגיע לחופשה, אבל מוצא את עצמו עובד שעות נוספות עם אביו.
התוצאה היא תיק עבודה מסודר ומרשים.
מתי ג. מעניק לעבודתו את השם "זיכרון / מבט לעתיד".
הוא מפשיל שרוולים ועובד במרץ לקראת הצגת הפרויקט בבית הקברות היהודי העתיק / פארק הזיכרון בביטולה ביום האזכרה שיחול בחודש הבא ב – MARCH 11 2016.
ובמדור חֵן חֵן למתעניֵין
פסל שעון שמש שיצר מ.ג. הוקם בפארק ע"ש טדי קולק בירושלים, 2013.
הבמאי גדעון בר-טל עקב במצלמתו אחר הקמת פסל שעון השמש בירושלים.
לינק לסרט: English subtitles) http://www.youtube.com/watch?v=qpga641Tg8o)
פסל שעון שמש של מ.ג. ניצב בחזיתו של מוזיאון המדע בניו-יורק, 2000.
http://www.matygrunberg.com
נ.ב.
קראתי באיזה מקום כי מלאך המוות עונד שעון בלי מחוגים – אך לעולם אינו מאחר.
© נוֹמִיקָן
2 תגובות
השארת תגובה
מעורר השראה וכבוד! כתבת יפה ומעניין (כמובן בכשרונך הטוב). בהצלחה!!
יצירה מיוחדת ומרגשת . ההרמוניה בין המרכיבים הנה מלאכת מחשבת . שיאים של יצירתיות.
נעמי ומתי הזוגיות הנהדרת שלכם מעצימה וראויה לכבוד והערכה.
באהבה , יהודה