"את חדר הלא-כלום מצאה יוּלְצִ'י בטָאוֹס. החדר כל כך מצא חן בעיניה שהיא הכניסה אותו לתוך תיק והביאה הביתה. היה קל מאוד לקפל אותו לתוך התיק מפני שלא היו לו קירות, לא הייתה רצפה, אפילו דלת לא הייתה. לא-כלום."
נעמי ר. עזר כתבה ספר פרוע, מרתק, מפתיע, משעשע וחכם שנקרא כמו סרט מול עיניו של הקורא. הורים וילדים, בני נוער וקשישים, יוכלו ליהנות מפנטסיה מציאותית, חוצה אוקיאנוסים וחובקת עולם.
בכל מקום סביבנו יש משפחה קְרַמְפַּמְפּוּלִית שכזו. עם הומור פנימי, עם ריבים וקנאות וכעסים ותובנות. אבל ביום בו יוּלְצִ'י מתחילה להתאמן בחֲדַר הלֹא-כְלוּם כדי להפוך לזֶן-מָאמָא, רגועה ויכולת-כול, חייהם של בני משפחתה – יוּקְלִי, דוּנְדִי וּפֶפָלֶה – מתחילים לקבל פנים מפתיעות. מחשבות מוזרות והתנסויות משונות מתרחשות בכל רגע.
בדרכה בחזרה לטָאוֹס תעבור משפחת מִיצִ'ינַלְס הרפתקאות רגילות ויוצאות-דופן לגמרי, שיכולות להתרחש בחייה של כל משפחה ובאף משפחה.
נעמי ר. עזר בעלת תואר ראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה, ותואר שני בהנדסת תעשייה וניהול, כמו גם תואר נוסף בקולנוע וטלוויזיה. ואכן תוך כדי קריאת הספר הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים מקבלים חיים משל עצמם כמו בסרט. נעמי למדה בודהיזם, ישבה מדיטצית זֶן, לחמה קראטה שהפך ליוגה ורכבה על אופנועים ברחבי העולם. יום אחד, אחר בעל, שני בנים ותסריטים שלא הפכו לסרטים, התיישבה ליד שולחן העבודה ואמרה: "זהו, מהיום אכתוב משהו שישעשע רק אותי," ועפה למחוזות הכי פנימיים, שלא שזפה אותם עין-איש מעולם. הם היו רק שלה.
כך נולדו הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים.
עם הזמן הפכו הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים ללהיט בחוגי יוגה של נשים, אימהות וסבתות בכל הגילאים, שמצאו עצמן בסיפור הזה. התקבלו דיווחים על צחוקים גדולים מחדרי שינה בהם נקרא פרק אחר פרק מדי לילה, לפני השינה. כמו כן הגיעו עדויות על פרצי צחוק עזים מחדרי ילדים ונוער שחלקו חוויות עם משפחת מִיצִ'ינַלְס: יוּלְצִ'י, יוּקְלִי, דוּנְדִי וּפֶפָלֶה – הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים.
חלק מהקוראות אף עשו דרכן אל טָאוֹס אשר בפָארוֹס.
במקום בו יכול להתרחש חֲדַר הלֹא-כְלוּם צפויות להתרחש הרפתקאות מי יְשוּרֶן ....
איור עטיפה: חוליה פיליפון | "רימונים" הוצאה לאור, 2009
מתוך ביקורות באינטרנט
-
"ספר מקסים ומעורר מחשבה. מלא יצירתיות ודמיון - ובו בזמן מחובר היטב לקרקע כך שכל אחד יכול למצוא את הקרמפמפולים שלו בסיפור."
אירלה, ואללה -
"מומלץ בחום!!!!
עדיין לא סיימתי את הספר (אולי כי אני לא רוצה לסיים אותו כל כך מהר - אני כ"כ נהנית!!!). איזו יצירתיות ודמיון!!!! ממש ממש ממליצה!!!"גליה מרומניה, ואללה -
"הספר מאוד משעשע, מחכים ומלא בעליזות ובשמחה, גם דמויות המשפחה על שלל גרביהם המפוספסות בכריכה מעלים חיוך. קל להזדהות עם המשפחה ההזאת, עם הריבים שלהם ועם האהבה והחיבור המיוחד שלהם.
שאלה שנשאלת על ידי המדריך הרוחני בספר: "אז מה העיקר בחיים?" מעלה את התשובה האולטימטיבית כאשר המורה מפנה את מבטו ליולצ'י שמחבקת בחום את ילדיה וזה נותן את התשובה המתבקשת,
מ ש פ ח ה היא העיקר!"סיגי, נוריתה -
"כן! כן כן כן כן! מצאתי משהו לקרוא!
(בפעם השלישית. הו, נו.)
אז בזמן שאני מתחרפנת מהפרקים הראשונים של הכרך השלישי של שר הטבעות (באמת צריך לפרט למה הפרסות של הסוס משמיעות את הקראק?) מצאתי את עצמי קוראת את הספר הזה בפעם השלישית, אחרי שלוש שנים. *תשואות*
אני לא יודעת למה אני כותבת את הביקורת הזאת חוץ מהעובדה שאני חייבת לצרוח "תקראו!!!"
הספר הזה יותר מחמוד ומצחיק, הוא מרגש וזורם פנימה דרך העיניים והידיים שמדפדפות בטירוף.
הוא גורם לתחושת חמימות שנשארת הרבה אחרי הסיום.
ממליצה בחום!"הלוחמת, "סימניה" -
הספר עוסק במשפחה אחת קרמפמפולית, מארץ קרמפמפול הרעיון חמוד. לכנות את המשפחה בכינוי כזה ולהעניק לה ייחודיות וקלילות. למשפחה שני ילדים. הילדים מקבלים שמות חיבה: פפלה ודונדי. אבא קרמפמפול יוקלי ואמא קרמפמפולית, יולצי, אשה רוחנית, מחפשת משמעות, רוצה להיות זן-מאמא, רוצה לשוב ולהתחבר אל חדר השקט, שמוכר לה מן המדיטציות. את החדר היא "אורזת" וממקמת בביתה.
הילדים גם מתנסים בחוויות מתוך חדר השקט של אמא.
בשלב כלשהו אמא רוצה לנסוע לטאוס שביוון אל המורה הרוחני שלה, המשפחה מצטרפת בתנאים מסויימים של ההורים קרמפמפולים, ומכאן מתחילה שרשרת של הרפתקאות: הילדים גם עוברים איזושהי התנסות וחוויה רוחנית.
הספר חמוד מאד. הרעיון חמוד. הוא כתוב ברוח הזן. בהיר, וממוקד. צלחתי חצי ספר עם חיוך. קטע ההרפתקאות של הילדים לא עניין אותי באופן אישי... היו שם יותר מדי חזרות עם המשפטים קרמפמפולי וקרמפמפולים ועוד ועוד.... ועבורי היה תזזיתי מדי. חיכיתי כבר לסיום הספר.
הסוף דווקא היה די בסדר. האמא שהרפתה ממאמציה להיות אמא-זן-על, מצליחה לבסוף להשיג את השקט והשלווה המיוחלים "משקע שלווה החל מצטבר ומתעבה בתחתית בטנה וייצב במעט את התנהלותה" [עמ' 188]
חשבתי שהחלק הזה של החיפוש הרוחני יקבל יותר משמעות בספר ולא כך. הספר ברובו מספר את ההתנהלות המיוחדת של המשפחה הזו. משפחות בעלי שני ילדים בגילאים של הילדים האלו, אולי יתחברו יותר. יש מסרים סמויים וגלויים על חינוך שמועברים בצורה נעימה מאד. השיחות המשפחתיות, והתקשורת בכלל, בין ההורים לילדים. הישיבות המשפחתיות, ההחלטות המשותפות, היחסים בין האחים.
הופתעתי לראות בהקדשה תודה מיוחדת לניסים אמון - שהקים מרכז רוחני בטאוס שביוון. על החלק הזה - של טאוס - הספר מרפרף מאד. כך שגם מי שקורא ונמנע או לא סובל את כל הרוחניות.... לא ימצא שם את ההתעסקות עם מושגים רוחניים ונבירה בהם.
חובבי הזן - ימצאו ספר שנוגע בזן. הדברים בדיוק כפי שהם.
לאלו שלא סובלים רוחניות הנה משהו עבורכם : "אפשר לומר שהיא זרמה יותר טוב, אך סירבה להשתמש בביטוי הזה, שאותו ניצלו לדעתה באופן מופרז בסביבתה. השימוש ההמוני במילים אחידות שנגזרו ממילון חדש ומלאכותי הביך אותה כאילו הפך את מה שקרה בחייה לזמני, בהתאם לאופנה , ולא ממשי.
כי מה שקרה לה - קרה באמת. ואף שעדיין לא ידעה זאת, משעה שהתרחשו השינויים - לא היתה דרך חזרה".
זה הזן במיטבו.ביקורת של אילה סלם, מתוך אתר "נוריתה", 2013 1.4
