"הדרך בה הלכתי את חיי משתרעת מאחורי. מפעם לפעם אני מביטה בה, לעתים בשמחה, בחיבה, באהבה, בזמנים אחרים בצער, בחמלה.
תמיד בתדהמה על אי הידיעה לאן מובילים הדברים. בצעירותי ידעתי בדיוק כיצד יראו חיי – לינאריים והגיוניים.
תפיסה משונה למדי למי שנולדה בשנת 1952 במדינת ישראל הצעירה, כדור שני לניצולי שואה שהגיעו ארצה מאושוויץ וממחנות עבודה בהונגריה.
אבל זה אומר הרבה על הורי שגידלו אותי ואת אחותי בבית אופטימי, ועל סַכֵּי הראיה שאני מסוגלת להוריד על עֵינַי.

אני, בכל אופן, חתרתי בעוז לתוך חיי הסדורים..."

להמשך קריאה