"גבר מחכה כל החיים למכתב אהבה כזה"
מתי גרינברג, אמן ... אלמן, אשר חי מרבית שנותיו בלונדון חזר ארצה לעירו בת-ים ופגש אותי, אלמנה מרעננה הבורגנית. שנינו בעשורים המאוחרים של חיינו, החיים חרטו בנו את שלהם.
האם תיתכן אהבה?
שבועות מספר אחרי פגישתנו נסע מתי G. לחו"ל למשך הקיץ.
"מה אעשה?" שאלתי.
"כתבי" אמר, "כתבי יומן."
כתבתי.
עם בוא הסתיו, ערב ראש השנה (2010) חזר מתי ארצה. בזמן שמרק החג בעבע בסיר, ישב בגבו אלי וקרא את שכתבתי. כשסיים לקרוא פנה אלי אמר:
"יש לי רישומים שמחכים במגרות כבר שלושים שנה לטקסטים האלו."
"על מה אתה מדבר?", התפלאתי, "זה רק יומן קטן ביני לביני, ביני לבינך."
"את לא מבינה", ענה, "את לא מבינה שגבר מחכה כל החיים למכתב אהבה כזה."
בפעם הבאה שפגשתי את הטקסטים שלי הם היו מונחים לצד רישומים שצייר מתי G. בלונדון בשנות השבעים של המאה שעברה, כהכנה לעבודות שביצע. רישומים שראיתי לראשונה בחיי.
בכיתי.
על מתנת חסד של החיים לנו, בכיתי, שהחזקנו מעמד ולא וויתרנו לייאוש.
כך נולד ספר האמן הראשון שלנו - "כותבת לך את חודש אוגוסט, 2010". בעקבותיו באו שני ספרים נוספים - "שרידי האישה ההגיונית", ו"האמן והבורגנית".
שלושת ספרי האמן (כתובים עברית ואנגלית) מלווים שבע שנים טובות לאהבתנו; הגישושים הראשונים והזהירים, חיי היומיום ומבחן החיים המתמשכים יחד.
בימים אלו יוצא לאור ספרנו "ואהבה, מה עם אהבה?" בו אוגדו בכריכה אחת שלושת ספרי האמן במתכונת של ספר פופולארי המכיל את הטקסטים שלי והרישומים של מתי G.
וכמו שקורה לפעמים, דווקא מה שנכתב שלא למטרות פרסום, שנרשם באינטימיות שבין אדם לעצמו, שומר על האותנטיות הראשונית בה נוצר ונוגע באחרים.
