16.5.017
סיפור על מחויבות, אופטימיות, ואיש אחד שלא אומר "אני"
ד"ר מייקל בן-אלי, פרויקט "ואדי עתיר"
בשני הפוסטים האחרונים נגעתי ברפיון הידיים שתוקף אותי מול הרוע והאווילות בעולם. על רקע זה הערצתי נתונה לפועלים טוב בעולמנו. והנה בשבוע שעבר פגשנו את עבודתו של איש כזה – ד"ר מיכאל בן-אלי, שיזם והקים (לא לבד) את "פרויקט ואדי עתיר", המשמש מודל לשינוי לעֶבר קהילה בת-קיימא, וצפוי לשנות את איכות חייהם של רבים מתושבי הנגב. בהיותו מודל מוצלח, השאיפה, שכבר קורמת עור וגידים, היא ל"יצא" אותו לעולם כולו.
הבדואים קוראים לו ד"ר מייקל, כך הוא נקרא בכל העולם – דוקטור מייקל בן-אלי. בתעודת הזהות כתוב: מיכאל בן-אלי. בשבילנו הוא מיקי. מיקי למד ארכיטקטורה ב- AA-School , בלונדון. את הדוקטורט קיבל במכון לקיברנטיקה באוניברסיטת ברונל בהנחיות של פרופסור גורדון פאסק.
https://en.wikipedia.org/wiki/Gordon_Pask
בהמשך היה תלמידו ושותפו לעבודה של הארכיטקט המהנדס הנודע באקמינסטר פולר ((Buckminster Fuller שהקדיש את חייו לסייע לאנושות כאינדיבידואל, באופן כזה שמדינות וחברות וארגונים גדולים אינם מסוגלים לעשות מסיבות כלכליות ופוליטיות.
https://en.wikipedia.org/wiki/Buckminster_Fuller
מיקי עבד שנים רבות בבנק העולמי, כיועץ לפרויקטים של קַיָּימוּת (sustainability) בכל העולם, ורכש ניסיון רב בנושא, שקיבל הכרה הולכת וגוברת בחשיבותו להמשך קיומה של האנושות על פני כדור הארץ. עם הזמן התפתחה בו אי נחת מההגדרה המקובלת של "קיימות", ומהבנת הקושי ביישום דווקא בעבודה עם ארגונים גדולים, בינלאומיים, שעם כל הכוונות הטובות, הם מסורבלים ומורכבים ומתקשים ביישום חדשנית רדיקלית. הפרויקטים שבוצעו התמקדו בנושאים ספציפיים כמו – מים, אנרגיה, בני אדם… אבל היה צורך בפיתוח גישה כוללנית לכל המרכיבים היוצרים את ה"קיימות".
בשנת 2007, פרש ד"ר מייקל בן-אלי מעבודתו והקים את המעבדה הבינלאומית לקיימות, The Sustainability Laboratory בניו-יורק.
הייחודיות של המעבדה היא בשילוב 3 גישות:
1. ראיה מערכתית, שימת דגש על החיבורים הפנימיים, ועבודה לקראת מימוש החזון, בניגוד לדרך המקובלת של התמקדות בבעיות, דרך שחוסמת ההתקדמות.
2. התמקדות בתיאוריה של תהליכי שינוי. המעבר לצורת חיים בת קיימא על פני כדור הארץ דורש שינוי שאין לו תקדים. לא קיים ספר הוראות לניהול כדור הארץ, וצריך לעשות ניסיונות, יצירתיים. לא ניתן להסתפק בשינוי של מרכיבים בתוך המערכת הקיימת. נדרש שינוי רדיקלי, של המערכת עצמה.
3. הגדרה חדשה ומעשית של המושג – "קיימות", שתתבסס על יחסי גומלין בין אוכלוסייה לסביבה.
כך הגדיר ד"ר מייקל בן-אלי את המושג "קיימות":
שיווי משקל דינאמי בתהליך האינטראקציה בין אוכלוסייה לבין יכולת הנשיאה של הסביבה, כך שאוכלוסייה מתפתחת עד לכדי ביטוי מלוא הפוטנציאל שלה מבלי להשפיע באופן שלילי ובלתי-הפיך על יכולת הנשיאה של הסביבה עליה היא נסמכת.
5 עקרונות הליבה של תיאורית הקיימות:
1. התחום החומרי – יש להגביל אנטרופיה ככל האפשר ולוודא כי הזרימה של משאבים, דרך ובתוך הכלכלה, כמעט ואיננה פוחתת, עד כמה שחוקי הפיסיקה מתירים זאת.
2. התחום הכלכלי – יש לאמץ צורת תימחור ומערכת חשבונאית הולמת להנחיית הכלכלה, המותאמת באופן מלא עם התהליכים הסביבתיים העולמיים, ומשקפת תמחור אמיתי וכוללני של הביוספרה.
3. תחום החיים – יש לוודא שהגִיוּון החיוני של כל צורות החיים בביוספרה יישמר.
4. התחום החברתי – יש לבטא במלואם את דרגות החירות ואת פוטנציאל המימוש העצמי של כל בני האדם מבלי שאף פרט או קבוצה ישפיעו לרעה על האחרים.
5. התחום הרוחני – הכרה ברצף האחיד והדינאמי של מסתורין, חכמה, אהבה, אנרגיה וחומר אשר מגשר בין קצוות היקום לבין מערכת השמש, כדור הארץ והביוספרה שלו, כולל את כל בני האדם, על המערכות המטבוליות שלנו והשלוחות הטכנולוגיות המוחצנות שלהן – וגילום הכרה זו באתיקה אוניברסאלית להכוונת התנהגות בני האדם.
נראה אוטופי לחלוטין? אז זהו, שלא. העקרונות האלו מיושמים, ובהצלחה רבה, כאן, אצלנו, בארץ, בנגב ב"פרויקט ואדי עתיר" – שם הקימו מיקי ושותפיו, עליהם מיד נרחיב את הדיבור, פרויקט שהוא יוזמה פורצת דרך של קהילה בדואית בנגב שהקימה חווה בת-קיימא לדוגמא אשר משלבת ערכים, ידע, וניסיון בדואים מסורתיים עם הגישה הייחודית לפיתוח של המעבדה לקיימות –
http://projectwadiattir.com/
וכך, בשבוע שעבר, ביום שישי, הדרמנו לנגב, חבורה סקרנית, לראות במו עינינו את הפרויקט הדגל של המעבדה. ביום הקודם הציג מיקי את הפרויקט בפני הנשיא ריבלין וקבוצת יזמים, במשכן הנשיא בירושלים.
פרויקט ואדי עתיר נמצא סמוך לעיר הבדואית חוּרָה. מיקי הכיר את השטח ממסעות הניווטים בקורס קצינים בצה"ל. באחד הביקורים בשנת 2007, הזדעזע ממצבם של הבדואים שחיים באזור. הוא חָבַר לראש מועצת חוּרָה, ד"ר (כימיה אורגנית) מוחמד אלנבארי, ויחד התחילו לקדם את הרעיון. "יחד" הוא אחד מעקרונות הקיימות של המעבדה. ומסתבר שבחברה הבדואית השבטית, החמולתית, קשה מאד להשיג את ה"יחד". זאת אחת הסיבות לכך שהפרויקט הוקם בשטח סמוך לעיר חוּרָה, אבל אינו שייך לה או לאף לא אחד מהשבטים והמשפחות, כך שיהיה שטח ניטרלי, ללא בעלות,
וניתן יהיה לבנות אותו בצורת קואופרטיב. אנחנו פוגשים את ד"ר מוחמד אלנבארי, ואת יוניס אלנבארי, מנהל בפרויקט. יוניס מרחיב דיבור על ההזדמנות האישית שניתנה לכל אחד מהם: "אל תשאלו מה עשיתם למקום, הוא אומר, תשאלו – מה המקום עשה לכם?" העברית של יוניס, ללא דופי, מעולה, כמו של ד"ר מוחמד אלנבארי, כמו של שאר האנשים שפגשנו באותו יום. "העברית שלי הייתה הרבה יותר דלילה לפני כמה שנים", אומר יוניס, שמחזיק היום בתואר אקדמי במנהל ציבורי ופעיל בעמותות ובפורומים שונים לקידום חברתי, "מייקל לא "המציא אותנו", מייקל חשף משהו שהיה בתוך כל אחד מאיתנו ונתן לנו הזדמנות להתפתח". ההתפתחות האישית מושקעת בחזרה בפרויקט, ומחלחלת
ליישובים הבדואים שבאים ללמוד בחווה הניסיונית.
תקופת הנוודות של שבט הבדואים הסתיימה זה מכבר. הרעיונות בבסיס החזון של המעבדה – ראיה מערכתית של צרכי כל הקהילה, שילוב נשים, עבודה בשותפויות – כל אלה מחלחלים לתרבות הבדואית, ותמוכים בעיצובה מחדש כחברה של יושבי קבע בערים, במאה העשרים ואחת.
אנחנו פוגשים גם את גאדיר האני, מרכזת אדמיניסטרטיבית, ואת לינה אלעטעונה, מהנדסת כימיה ובעלת ותואר שני במנהל עסקים, ומנהלת התפעול והמחלבה. אכן, שיתוף נשים.
גולת הכותרת של הביקור היא היציאה לשטח.
בפרויקט מספר ענפים – דירים (עיזים וכבשים), מחלבה, מערכת לטיפול בשפכים, מתחם להכנת קומפוסט, שדה לצמחי מרפא, קו של מוצרי קוסמטיקה מעולים, שדה לירקות אותנטיים (שהזרעים שלהם נאספו ממשפחות ששמרו את הזרעים עוד לפני תקופת שדות הסופרמרקטים), שטח מרעה, מטע זיתים, וחורש עצים. מערכת קליטת אנרגיה סולרית נמצאת בהקמה הימים אלו.
מראה משובב נפש – חורש עצים הצעיר בתוך המדבר. השטח היבש והצחיח מסביב מדגיש את ירקות העצים, וכל השינוי המדהים הזה בהשקעה לא גדולה, ממש בזול. את מיזם שיקום המערך האקולוגי
מוביל ד"ר סטפאן ליו מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שהתלהבותו מדביקה אותנו.
המיזם משלב פעילויות לטיוב הקרקע, אגירת מי גשמים, והעשרת גיוון החי והצומח באתר, והינו דוגמה לגישה כוללנית למאבק בתהליכי מידבור. הוא מתחיל מעיבוד האדמה ל"קצירה" נכונה של מי גשם, מעטים ככל שיהיו. אדמת הלס עובדה בגדודיות, מעין תלמים ותלוליות ארוכים, אשר "לכדו" את מי הגשמים. בתוך מספר שנים גדלו העצים, פרחים החלו לפרוח, חרקים מעופפים ומבקרים את הפרחים, זוחלים הגיעו ובעקבותיהם בעלי כנף ובעלי חיים – המדבר התעורר לחיים.
בעלון שניתן לנו אני קוראת "הקמת פרויקט ואדי עתיר נתמכת על ידי שותפות רחבה הכוללת קונסורציום ממשלתי בהנהגת משרד החקלאות ופיתוח הכפר ובהשתתפות המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד האוצר והרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים. כמו גם ב USA – JNF, חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, קיבוצים, ארגונים בלתי ממשלתיים, חברות הסקטור הפרטים, קרנות ותורמים פרטיים". קואליציית ארגונים מרשימה, שאני יכולה לנחש כמה עבודה הושקעה ברתימתו של כל אחד מהחברים בו לפרויקט ואדי עתיר.
חשוב לדעת – השלבים הראשונים של הפרויקט התאפשרו על ידי תורמים פרטיים שאכפת להם…
"ביחד", אמונה, נחישות, סבלנות, אופטימיות.
ואני שמה לב שמיקי לעולם אינו אומר "אני", אלא "אנחנו" ובכל פעם שהוא מספר הצלחה עולה חיוך מופתע על פניו. הוא עדיין מופתע, ואני – הרבה יותר ממנו, אפשר לעשות טוב בעולם.
עובדה!!!
נ.ב.
נ.ב.
בשנת 2016, זכה ד"ר מיקי בן-אלי בפרס מפעל חיים והוכנס ל"היכל התהילה" של התעשיה הירוקה הבינלאומית, בארצות הברית.
נושא מרתק ומיוחד.
כן ירבו
מדהים, מעורר השראה ותקווה. תודה על התיאור המרתק.