פרק מתוך ספרי, שלא פורסם, "סוגרת חשבון".
חורף 1984, יעל ואריה טסים לשיקגו, חלק ב', קידוש צדיקים
בזמן הקידוש הוספתי חטא על פשע כשצחקקתי למראה הנוכחים שנהמו והמהמו זה לזה מילים סתומות מלוות בניע ראש ובתנועות ידיים נמרצות. אבי, שלמד בישיבה עד גיל שתים עשרה, נהג לערוך קידוש בארוחות ליל שישי. הקידוש שלנו לווה בצחוקים ובעליצות. אבי ניסה להסות את בני משפחתו הרעשניים, אך לבסוף הצטרף לצהלה הכללית ולשאגת האָמֵן האדירה שפרצה מפי כל יושבי השולחן. אבל צדיקי שיקגו התייחסו לקידוש ברצינות יתרה, הדיבור אסור, צחוק? ירחם השם.
יוכבד התרוצצה בין המטבח לשולחן הערוך בפאר וניהלה את הערב ביד רמה. גויים של שבת הגישו את הארוחה הטעימה.
הבן, קליינשטיק ג'וניור, אמר דבר תורה לגאוותם הרבה של הוריו ולהתפעלותם של האורחים, שצפו לו עתיד מזהיר. שנים אחר כך יהפוך הנער החביב לגבר צעיר ושאפתן וילחץ על אביו לקבל לידיו את ניהול "שיקגו ישראל אֶנְטֶרְפְּרַייז בע"מ". כשיפתח במרדף אחרינו, יעלה בזיכרוני אברך המשי שאמר דברי תורה. מהמשי לא נשאר זכר.
עם תום הארוחה התבקש אריה לזמר זמירות של שבת ונתקף מבוכה עזה. הוא אמר שבעדה העיראקית המנהג שונה, שאף פעם האורח אינו מתכבד בזמירות. הוא, כמובן, המציא את זה באותו רגע. אבל נדמה שהמנהג המוזר הרשים את הנוכחים. הם התפעלו מהמגוון המעניין המאפיין את עדות ישראל.
סביב השולחן עלתה שירת הגברים בלבד. אחר כך הם פרשו לחדר העבודה המרווח של הרשל. בהצצה חטופה ראיתי שקירותיו עמוסים בהוצאות מהודרות של ספרי "ארון הספרים היהודי" וספרי פילוסופיה הקשורים ליהדות ולציונות. הנשים והילדות, שלמדו את תפקידן בחיים, נשארו ליד השולחן. קמתי לפנות את הצלחת שלי. מבט אחד מהמארחת הבהיר לי שמוטב שאשב. המשרתת פינתה את השולחן והדיחה את הכלים.
ארוחת ליל שבת היא האירוע שאליו מכוונות הנשים כל השבוע. מי יהיו האורחים? מי יוזמן למי? מה המשמעות הגלויה או הנסתרת של ההזמנה? איזה שידוך רוקמים? איזו עסקה מתבשלת? מי לבשה מה? האם קנתה בגד יקר במחיר מלא או במכירה מיוחדת? כמה צנוע הבגד? האם למישהי יש תכשיט חדש? פאה חדשה? היכן קנתה את הפאה? האם הפאה מתאימה לקוד הצניעות? האם הצליחה להפר את קוד הצניעות ובכל זאת לעמוד בתקן? כיצד לבושים הילדים? כיצד התנהגו? מה ערכו של דבר התורה שהשמיע אחד מבניה של המארחת? האם הוא יודע לעמוד לפני קהל ולדבר? כיצד התקינה המארחת את הארוחה? בעצמה? בעזרתה של מישהי? האם היא יודעת לבחור משרתות? איך המשרתת שלה? איך היא מנהלת את משק הבית? איך היה ערוך השולחן? מה הגישו?
התשובות הצטברו לטבלאות ניקוד של המשפחות בקהילה. את העסק הבלתי רשמי הזה ניהלו הנשים, אך הן הקפידו לעדכן את הגברים בנתונים. הגברים מצידם העמידו פנים שאינם מעריכים את הרכילות של נשותיהם, אך תייקו את המידע במוחם, והוא בהחלט השפיע על עמדותיהם.
מילאתי פי מים, לא אמרתי דבר. זו התרבות שלתוכה נולדו וגדלו, אלו חייהן, אני רק אורחת לרגע, ממילא הם לא מתעניינים בי. אינני שייכת לשבט, אינני שייכת לחייהן, ואינני משמעותית עבורן. הן נשים יעילות הממוקדות בחייהן, אין בהן סקרנות לחיים אחרים. הן נראו מאושרות, שקועות בעולמן הגדור והסדור. ואולי החמצתי משהו? אולי גילמו תפקיד במיוחד בעבורי? גוננו על אורח חייהן כנגד האיום הגלום בי, אישה חופשית שאינה שומרת מצוות ואינה נתונה למרוּת הגברים, אבל גם אינה חוסה בצל כנפיו של השבט, כפי שיתברר שנים לאחר מכן, כשיהיה עליי להילחם את מלחמותיי לבדי.
בפרק הבא – משהו לא בסדר
© נעמי ר. עזר
4 תגובות
השארת תגובה
אני קורא את סיפורך המרתק, אך התיאורים נשמעים לי מוכרים. נדמה לי שקראתי זאת בעבר.
וודאי, אתה מהבודדים שקראו את הספר…
תודה, נעמי..אני נהנית לקלוט את דברייך, מדמיינת את החדר, בעזרתך, כך גם את מחשבותייך. שנה טובה!
אוהבת לקרוא את התיאורים שלך
שנה טובה לך ומתוקה