תה עם מיס בבינגטון, או – איך קרה שלא בגדתי בבעלי?
התגלגלתי לחופשת סופשבוע ברומא. בפיאצה ד'אספניה הצצנו בחלון הראווה של "חדרי התה של מיס בבינגטון". אולם גדול נגלה לעינינו, תקרתו
התגלגלתי לחופשת סופשבוע ברומא. בפיאצה ד'אספניה הצצנו בחלון הראווה של "חדרי התה של מיס בבינגטון". אולם גדול נגלה לעינינו, תקרתו
בלילה פרצה סערת גשמים מלווה ברקים ורעמים. בובה התרוצצה אחוזת טירוף בין חדרי לחדרו של בני, והפעילה לסירוגין את מערכת
בוקר אחד התעוררתי במיטתי ולא הייתי שם. זאת אומרת פקחתי עיניים, החלק של בעלי עליו השלום היה, כצפוי, ריק. לא
בדרך מ"תנו לחיות לחיות" הביתה, ישבה בובה במכונית בשקט מבשר טוב. אבל עוד לפני תום היום נכונו לי כמה הפתעות.
הגיע יום הולדתי. כבר זמן רב גלגלתי ביני לביני וביני לבין בני את הרעיון לאמץ כלב. הרי ככלות הכל בן
תעודת הפטירה של בעלי הייתה המסמך הלוהט של השנה הראשונה. לכל פעולה אדמיניסטרטיבית, והיו רבות מספור, היה צריך לצרף את
היות ובעלי נפטר סמוך לראש השנה היה טבעי שתיבת הדואר שלנו תתמלא אגרות וברכות שנה טובה שנשלחו עבורו מגורמים שהחדשות
לפני קצת למעלה משנה, מספר ימים לפני ראש השנה מת בעלי באופן פתאומי. מאד. בשלב זה של הכרותנו בואו נאמר